מאיה היא הבת דודה שלי, היא בת 10 כמעט.
היא קטנה, נמוכה, שמנמנה, פנים יפהפיות. טיפשה ככל הילדות בכיתה ד', עם בעיות בחיים שמתאימות לגיל ולטיפשות.
אבל במאיה יש משהו מיוחד.
היא בוגרת, היא מבינה. הבנתי את זה לאחרונה.
היא מודעת לדברים שהרבה למעל גילה, היא מנסה להתבגר יותר מהר.
הלוואי שיכלתי למנוע את זה. היא אמורה להיות תמימה כל כך, כפי שאני הייתי.
היא אמורה לבלות את הימים שלה בכדורגל עם הבנים, משחקים עם בובות, תופסת נשיקות, לעשות שטויות.
אבל היא לא.
היא עסוקה בלבשל, בלשים לק, בלשטוף כלים, בלצבור ידע שאני לא ידעתי עד לא מזמן.
יש בה משהו, שאני לא יודעת איך לתאר. משהו מוזר ושונה.
זה נדמה כאילו היא פענחה כבר את סוד החיים, ושהיא פשוט מנסה להעביר אותם בדרכה שלה.
מצד אחד, אני חושבת שזה רע.
כשאני מדברת איתה אני מבינה למה אומרים דברים רעים על הדור שלנו, שהוא מפותח מדי ומודע למה שקורה מסביבו.
כשבגיל 12 ילדים מתחילים לעשן, לשתות, לעשות סמים. והיא בת 10 והיא כבר נחשפת לזה.
ושהיא מבינה דברים שכל כך מעליה, וכל כך רחוקים ממנה.. זה מדאיג.
אבל מצד שני, זה מדהים.
היא החברה שלי. היא לא רק הבת דודה שלי, היא תאומת נפש.
היא מבינה אותי, ואני מבינה אותה. היא מדברת איתי על בנים, היא מדברת איתי על פירסינגים, היא מדברת איתי על החיים.
על הדברים שהיא לא אמורה להבין.
אני מסתכלת עליה ואני רואה אותי.
לאחר שאמא שלי נפטרה, אני גם הייתי צריכה להיות מאוד עצמאית.
שני אחים גדולים ממני בהרבה, אבא שעובד כל יום עד שעה מאוחרת.
ואני, ילדה בכיתה א' שצריכה ללמוד עכשיו להיות אמא לעצמי.
התבגרתי מהר, נאלצתי לעשות זאת. זה לא היה מבחירה. מכיתה ג' הגעתי לבית ריק, הכנתי לעצמי את האוכל, אני נאלצתי כל החיים שלי לעשות את השיעורי בית שלי לבד. אם יש לי בעיה, זאת בעיה שלי. ואני אצטרך להתמודד איתה לבד.
והיא, היא כמוני. אך שהיא עשתה את זה מבחירה, והיא לא עצמאית אבל המחשבות שלה הן כמו שהיו לי.
אני מפחדת מהעתיד. אני רוצה שיהיה לה טוב, ושהיא לא תעבור את מה שאני עברתי לעולם. אני רוצה שהיא תהנה מכל רגע בילדות שלה, שלא תרוץ להתבגר. שתישאר תמימה. שלא תדע שיש כל כך הרבה דברים רעים שמתחוללים בעולם שלנו, ומסביבה.
הלוואי שהיא יכלה להישאר צעירה לנצח.
;){kind=link}